הליך הפירוק –מטרותיו והאפשרויות הגלומות בו
פירוק של חברה נועד לפרוע את חובותיה לנושים השונים, לממש את הנכסים שלה וכדי לחלק את יתרתם, לאחר התשלום על הפירוק לבעלי המניות וזכויותיהם. יש מקרים שבהם חברה מבצעת פירוק זמני שנועד לשקם את מצבה. על פי הקביעות של חוק החברות, ההוראות המנויות בסעיפים 244–367 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג–1983, חלות גם על חברות שהתאגדו לפני החלת החוק וגם על חברות שהתאגדו לפני כן. בהתאם לכך ניתן למנות שלושה סוגים של פירוקים: פירוק על ידי בית המשפט, פירוק מרצון ופירוק מרצון שמתבצע בפיקוח של בית המשפט.
לאור ההוראות הקבועות בפקודת מס הכנסה, בחוק מיסוי מקרקעין ובחוק מע"מ, לכל פירוק של חברה ישנן השלכות מס הנוגעות לחברה בפירוק ולבעלי המניות. ההשלכות נובעות מכמה פרמטרים: זמן הקמת החברה, הרכב וסוגי נכסיה של החברה בפירוק, העלויות ומועד הרכישה שלהם, מועד הרכישה של בעלי המניות את מניות החברה בפירוק, השאלה אם החברה בפירוק או בעלי המניות רשומים כעוסק לצרכי מע"מ ועוד. בשונה מפירוק על ידי בית משפט או פירוק בפיקוחו של בית משפט, פירוק מרצון מאפשר למתכנן המס מרווח פעולה רחב יותר. הוא יכול לתכנן את מועד הפירוק, לקבוע אלו נכסים יימכרו לצד ג' ואלו יחולקו כדיבידנד לבעלי המניות ועוד.
פירוק מרצון של חברות פרטיות שאינן פעילות מכיל כמה יתרונות שכמה מהן יימנו בהמשך הדברים. בעקבות תיקון של חוק ההסדרים שניתן ב-2007, בכל שנה מחויבת חברה פרטית בדיווח לרשם החברות ובתשלום אגרה שנתית על סך 1,488 ₪ (נכון ל-08/2018). הוראות אלו חלות גם על חברות שהפסיקו את פעולתן או כאלו שמעולם לא החלו בפעילות כלשהי. במקרה שהאגרה לא שולמה עשויים לחול הליכי גבייה מצו פקודת המיסים. באמצעות בקשה מיוחדת חברה פרטית שנכנסת להליך פירוק מרצון, חוסכת את תשלום האגרות השנתיות לרשם החברות.
בנוסף לאמור, ניתן לקזז הפסדים כנגד ההכנסות ורווחים אחרים, בשוק ההון ומחוץ לשוק ההון כאחד. במקרה שחברה פרטית צברה הפסדים רבים, פירוקה מרצון ייצור הפסד הון בידי בעלי המניות. זאת משום שבעלי המניות מימנו את ההפסדים של החברה. בעל המניות יקבל את הנותר לאחר קיזוז כנגד רווח מסוג מסוים, ואם לא ניתן לקזז את ההפסד באותה שנה שבה הוא נוצר, הוא יכול לעבור לשנים הבאות, עד לרגע שבו בעל המניות יוכל ליצור רווח הון לקיזוז, ללא תלות בזמן שיחלוף.
זאת ועוד, בשנת המס שבה יחול הפירוק מרצון, אפשר יהיה לקזז את ההפסד גם כנגד הכנסה מירבית או מדיבידנדים ששולמו באותה שנה בשל ניירות ערך, ולא רק נגד רווח הון מסוג מסוים, זאת כל עוד שיעור המס החל על הריבית או על הדיבידנד לא יעלה על 25%. למשל, אם יחיד בעל חברה פעילה מסוימת שמניבה רווחים מחזיק בחברה נוספת, אותה הקים לפני שנים ופעילותה הופסקה בעקבות הפסדים, הוא יוכל לפרק את החברה השנייה עוד בשנת המס ולקזז את הפסד ההון שייגרם מהפירוק כנגד דיבידנד אותו ימשוך באותה שנה מהחברה שמניבה רווחים.
בהקשר זה יש גם מגמה רווחת להכניס פעילות לחברות ריקות, תהליך זה הוא דבר שיש לתת עליו את הדעת ויש גם להישמר ולהיזהר מהכנסת פעילוּת לחברות ריקות, מכיוון שישנם מקרים שבהם בעלי חברות פרטיות ריקות רוצים להכניס פעילות לאותן חברות במקום לייסד חברה חדשה, על מנת לחסוך את כל ההליכים והעלויות של רישום חברה חדשה. במהלך כזה תיתכן בעיה מבחינה מיסויית בעת מכירה עתידית של מניות החברה, כי כאשר מדובר במקרה בו החברה הישנה הוקמה לפני התאריך 1/1/2003, הרי שבמצב שכזה, שיעור המס על רווח ההון יהיה גבוה יותר מ-25%.
בנוסף לכל האמור לעיל יש לציין שפירוק מרצון של חברה פרטית הינו הליך פשוט יחסית. קביעה זו אינה אומרת שאין צורך לבצע את פירוק החברה בשימת לב לכל הדגשים הנחוצים. ביצוע שגוי של ההליך יוביל למצב שבו הפירוק יסווג כ"פירוק באין הצהרת כושר פירעון" שיחייב קיום של אסיפת נושים. לפיכך חשוב לבצע את הפירוק על ידי בעל מקצוע שמכיר היטב את דיני המס ואת דיני החברות גם יחד. ולאחר קבלת אישורו של רשם החברות על כך שהחברה מסוגלת לשלם את כל התחייבויותיה, יש לקבל החלטה באסיפת בעלי המניות על פירוקה מרצון של החברה, וזאת תוך ויתור (בכפוף להוראות תקנון החברה) על הודעה על-פי סעיף 115(א)(3) לפקודת החברות.