חברה מוגדרת כארגון עסקי אשר מחבר בין אנשים למען מטרה משותפת, כשלרוב מדובר במטרה של רווחים כלכליים. רוב החברות בישראל הן חברות מאוגדות בעירבון מוגבל (בע"מ), ולכן בעלי החברה ומייסדה פטורים מנשיאה באחריות משפטית עד רמה מסוימת. ישנם הבדלים בין חברה לבין שותפות, כשהעיקרי שבהם הוא שחברה מוגדרת כאישיות משפטית נפרדת הקיימת כשלעצמה ואינה תלויה באדם מסוים שמחזיק במניותיה. בנוסף, חברה מחויבת להירשם אצל רשם החברות. לדבר זה תהיינה השלכות במקרים שבהם חברה נקלעת למשבר וצוברת חובות והפסדים. כשמדובר בחברה בע"מ, בעל החברה לא יחויב לפרוע את החובות של החברה מהונו האישי, למעט במקרה של "הרמת מסך", במקרה של חשד להונאה מופעל הליך חריג שמכונה "הרמת מסך". הליך זה מתקבל בהחלטה של בית משפט בלבד, והתובעים את החברה ייאלצו לספק הוכחות לפעילות לא כשרה של בעלי המניות.
בשותפות, לעומת זאת, השותפים ייאלצו לפרוע חובות שנצברו והם עשויים להיתבע באופן אישי. עוד הבדל בין חברה לשותפות הוא במחויבות של החברה לנהל ספרים על פי חוק, בעוד ששותפות או עוסק מורשה פטורים מזה. הבדל נוסף בין חברה לשותפות ועוסק מורשה: שיעור המס שחברה מחויבת לשלם לרשויות המס גבוה מזה שמחויבים לו שותפות ועוסק מורשה.
השלב הראשון בהקמת חברה נעוץ בהחלטה לגבי סוג החברה שנקים. רוב החברות בישראל הן חברות מוגבלות במניות, חברות המכונות "חברה בע"מ". סוג פחות נפוץ בישראל הוא חברה שאינה מוגבלת במניות. מידת האחריות הכספית והמשפטית של בעלי החברה או מייסדיה כשהחברה נקלעת לחובות או קורסת היא שמבדילה בין שני סוגי החברות האלו. בחברה מוגבלת במניות אחראיים בעלי החברה לשלם חובות רק עד לגובה סכום המניות שהם מחזיקים. אם מוקמת חברה חדשה שאינה מוגבלת במניות (פירמות של עורכי דין או רואי חשבון לרוב), חובותיה של החברה במקרים של קריסה כלכלית יהיו בסכום של כל אלו המחזיקים במניות החברה. כפי שנאמר, בישראל מעדיפים רבים לפתוח חברה בע"מ, אולם ראוי להתייעץ עם יועץ עסקי בטרם מתקבלת החלטה.
השלב השני של הקמת חברה כרוך בבחירת שם לחברה, ניסוח תקנון ומינוי דירקטורים. יש לבדוק שהשם שנבחר אינו קיים כבר אצל רשם החברות. ניסוח התקנון הוא חובה ועליו לכלול הסכם כתוב בין החברה לבין מחזיקי המניות. לתקנון חייבים להיות ארבעה סעיפים שמכילים את שם החברה, את מטרות החברה, הון המניות הרשום שלה וציון הגבלת אחריות, כלומר אם החברה היא חברה בע"מ או לא. לאחר שהוכנסו סעיפים אלו, כל חברה רשאית להוסיף סעיפים בהתאם לצרכיה ומטרותיה. החברה חייבת למנות אדם אחד לפחות כדירקטור. אלו שנבחרו לשמש כדירקטורים ירכיבו את דירקטוריון החברה ויקבעו מה תהיה המדיניות של החברה.
בשלב השלישי יש לבצע רישום של החברה אצל רשם החברות. רישום זה כרוך בתשלום אגרה על סך2,614 ₪ ובנוסף אגרה שנתית על סך 1,448 ₪ (נכון ל-08/2018). הגשת המסמכים מתבצעת על ידי עורך דין אשר מתמחה בדיני חברות, כיום ניתן גם כמובן להגיש את המסמכים באופן מקוון באתר רשם החברות של משרד המשפטים בעלות מופחתת של 2,150 ₪ באמצעות עורך דין או על ידי בעל המניות היחיד והדירקטור היחיד בחברה, שאינו עורך דין. המסמכים הנדרשים הם כדלקמן: טופס הגשת מסמכים לרישום חברה בחתימת עורך דין ובחתימת מגיש הטופס; טופס הצהרה של בעלי המניות על כשירותם להחזיק במניות. כל אחד מבעלי המניות ממלא טופס בפני עצמו והוא מחויב לאמת את החתימה מול עורך דין; טופס בקשה לרישיון חברה חדשה (טופס 1) עם אימות חתימה מול עורך דין; תקנון החברה עם ארבעת סעיפי החובה וסעיפים נוספים אפשריים; טופס הצהרת דירקטורים ראשונים עם אימות חתימה מול עורך דין. בטופס זה יצוינו שמות הדירקטורים והרכבם.
בשלב הרביעי יש לבצע פתיחת תיקים במע"מ, בביטוח לאומי ובמס הכנסה, מומלץ להיעזר ברו"ח לביצוע וליווי את השלב הזה.
השלב החמישי כולל הגשה של דו"חות שנתיים. שלב זה נפרש על פני זמן פעילותה של החברה. החברה מחויבת לנהל ספרים שבהם מידע על כלל פעילותיה העסקיות. הספרים מנוהלים על ידי רואה חשבון מוסמך שמחויב להעביר פעם בשנה את הדו"חות לרשויות. הדו"חות הם: מאזן, דו"ח רווח והפסד, דו"ח שינויים בהון ודו"ח תזרימי מזומנים.